לאהוב את עצמך זה מפתח רב עוצמה

דיוקי, דיוקים, שערים נסגרים, אחרים נפתחים, גירסה חדשה שלי ושלכם שוב נולדת היום.

בחמש בבוקר נפקחות לי העיניים. חלמתי, ומה שהיה שם, זה ביני לביני. עוד דרך של ההדרכה המדהימה שלי לתת לי רמזים על העתיד לבוא. באים אליי בכל דרך אפשרית, המדהימים האלה, שאין מסורים מהם ועל כך תודה.

אתמול בערב וגם בצהריים היו כאן הילדים. כל אחד בבואה שונה ומיוחדת שלנו. מתפרשים בקסמיהם על פני המחוזות הייחודיים להם וזה תמיד מן הצצה למה שיכולנו להיות גם אנחנו, לו בחרנו כמותם.

אני בוחרת בכל רגע מי אני רוצה להיות ואז מבטאה את אותה אחת שבחרתי באמצעות מעשיי. גם משום שזו הדרך להנכיח אותה וגם משום שזו הדרך להציג בפני היקום והדרכתו, איך אני בוחרת היום שינהגו בי, משאלו הפנים שאני מציגה מולם. כך אגב, גם אתם כמובן יכולים, בשאיפה ובנחישות להשתבח.

אני אדם אוהב. אוהב מאוד. אהבה היא מה שממנו אני עשויה. אלא שפעם, בעבר, עד כמה שזה לא היה ברור לי, את עצמי אהבתי פחות. וזאת משום שהענקתי לאחרים יותר מאשר לעצמי, שהנחתי אותם על הפודיום במקום הראשון ואת עצמי הורדתי למטה. לא ידעתי אז, שמי שאוהב באמת, צריך לעשות את חלקו בעיסקה ועם כל חריצותי ואהבתי אליו, אינני אמורה למלא את התפקידים של כולם באירוע. אתה רוצה להיות חלק מחיי היום, יש לך סטנדרטים לעמוד בהם וגם אלו צריכים לבוא בכנות, בפשטות ובאותנטיות, אחרת, אני רואה לך בעיניים והשער פשוט נסגר. כך אגב, משנים מתאמניי את פניהם לבלי הכר. הייתי צריכה לחוות זאת בעצמי כדי לדעת.

בחרתי לחיות חיים דינמיים וצבעוניים. אינני אוהבת להיות חלק מעדר, אני מקדשת ייחודיות ומקוריות ולכן, בכל נקודת זמן אני מוצאת את עצמי בכוון המנוגד לזה שבחרו הרוב. אם אחרים בוחרים להאמין רק במה שהם רואים בעיניים ותופסים בידיים? אז אני אחקור ואלמד איך מאמינים במה שלא. אם אחרים חושבים שבגיל 50 די מיצו פה את מה שיכלו לעשות? אז אני מאמינה שבגיל הזה אני נולדת מחדש. אם אחרים מאמינים שכל העולם וגירוייו נמצאים שם בחוץ? אז אני פונה פנימה וצוללת לעולמות פנימיים, שלא שיערתם בנפשכם שקיימים. אם אנשים מייפים דברים, אומרים אותם במרומז ואת חלקם מסתירים? אז אני אומר אותם בגלוי, בישירות, בנחרצות. גם כך לא ארצה שיישאר פה מי שאינו מעריך זאת, לכן מפה ומשם זה מדויק לי.

אני עובדת כעת עם מלחין מוכשר שהכרתי, איש חדש שנכנס רק לפני כשבוע לעולמי. שיר אחד כבר מולחן ברמה שהלב שלי מנתר לשמעו. יש עוד מסע לעשות איתו, לעיבוד בכלי נגינה מתאימים, לבחירת זמרת מתאימה ואחר כך להביא אותו לרדיו, בחשיבה שגם היא תצטרך להיות מחוץ לקופסא, ואז יש שירים נוספים על הכוונת. לונה פארק של מילים וצלילים שכיוונתי את עצמי לחוות. גירסה ועוד גירסה הוא שולח אליי ואני מרגישה שזה לא זה.. לא קרוב אפילו, זה לא עושה לי כלום והמלחין מתייאש, "מקווה שאצליח, שתהיי מרוצה" הוא אומר לי ואני מזהה את הענווה הנדירה הזו ובטוחה שאם מישהו יצליח להלחין לי את השיר, יהיה זה איש עם המידות הללו "אתה תצליח" אני עונה לו, "המשך בעיסוקיך, שחרר מציפיות, עוד היום זה יקרה" ולפתע פתאום נשלחת הקלטה, נגינת גיטרה בלחן שנחצב היישר ממשכנו של אלוהים, רקומה על המילים ושומרת ומפארת את כבודן. אין הגשמה כמו זו שבאה אחרי שחרור משובח! רעד לי ממש הלב. השיר אגב, הוא על דוד ובת שבע.

בספר החדש שלי, נוספים לי שניים שלושה עמודים מידי יום, אני הרי מאמנת ואז גם מסכמת את האימונים, אז המילה הכתובה ואני, נפגשות במגוון מרגש של וארייציות מידי יום. ויש לי מתאמנים ותיקים, שלא חדלים לומר לי, בכל מפגש שני, שהם שומעים כאן אצלי, דברי אלוהים חיים, ולצידם מתאמנים חדשים, שמריצים לכאן כבר אחרי המפגש הראשון, גם את בני זוגם, והתלהבותם, שמתדלקת אותי שוב ושוב בטעמה הקסום, מקבעת כך את נוכחותה בחיי.

שבת, חמש בבוקר, מאזינה בלופים לשיר ישן שלי, מולחן לראשונה. הוספתי עוד שלושה עמודים לספרי החדש, ספגתיי מהטיקטוק עוד עולמות של מידע, שתורמים לי בצורה זו או אחרת. ריח החמין על הפלטה משגע את כל הבית, מושך את ילדיי כמו החלילן מהמלין להגיע לכאן גם היום.

שבת מנוחה ונשימה נכונה לתוך הציור היפיפה, שאני מציירת את חיי להיות. לא מתעלמת מכלום, לא בורחת מדבר ועיניי תמיד פקוחות לקראת ההפתעה המרגשת הבאה.

דיוקי, דיוקים, שערים נסגרים, אחרים נפתחים, גירסה חדשה שלי וגם שלכם, שוב נולדת היום.